ריידמן נ' פגסוס תיירות ונסיעות בע"מ

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת (להלן: המבקשת") למחוק את התובענה על הסף ולחלופין להעברת הדיון בתביעה דנן לבית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב, לו לפי הנטען קנויה הסמכות המקומית לדון בתביעה.

במרכזה של התביעה דנן עומדת עסקה לרכישת חבילת תיור ע"י התובעת (להלן: "המשיבה") מאת המבקשת. ההתקשרות ביניהן הייתה באמצעות הטלפון והמייל, כאשר המשיבה מתגוררת בעיר עפולה ומשרדיה של המבקשת נמצאים בתל-אביב.

בנימוקי הבקשה נטען, כי מקום עסקה של המבקשת הינו בתל-אביב; מקום כריתת העסקה אשר בגינה הוגשה התובענה היה במשרדיה בתל-אביב, שם היה מקום "הקיבול", וכי בתנאי ההתקשרות עם המבקשת נקבעה תניית שיפוט ייחודית, לפיה מקום השיפוט יהיה בבית המשפט בתל-אביב.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשת הציעה את הצעתה באמצעות האינטרנט, ואילו הקיבול נעשה ע"י חתימת המשיבה על טופס ההזמנה בעיר עפולה. עוד נטען, כי ההסכמות הושגו בין המשיבה לבין נציג המבקשת באמצעות הטלפון, כאשר המשיבה נמצאת בעיר מגוריה, עפולה.

אחר עיון בבקשה ובתגובה לה, אני מחליטה לדחות את הבקשה.

נושא הסמכות המקומית בתביעה בבית המשפט לתביעות קטנות מוסדר בתקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-2976, (להלן: "התקנות") הקובעת, כי "תביעה תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין, ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע ;

(2) מקום יצירת ההתחייבות ;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות ;

(4) מקום המסירה של הנכס ;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים ;

(6) בתביעה שכנגד – מקום הגשת התביעה המקורית".

עיון בתקנה 2 הנ"ל מלמד, כי בתביעות קטנות אין ל תחולה להסכם בין הצדדים, אשר קובע תניית שיפוט מקומי ייחודי.

הדעות בפסיקה חלוקות לעניין הסמכות המקומית כאשר מדובר בתביעות כנגד ספקי שירותים באמצעות הטלפון והאינטרנט. מחד גיסא, יש הרואים במקום כריתת העסקה כמקום הקיבול, היינו מקום קבלת ההצעה ע"י הספק המציע במקום מושבו או מקום משרדו הרשמי. מאידך גיסא, יש הגורסים כי הסמכות לדון בתביעות שעניינן בעסקאות שנעשות דרך הטלפון והאינטרנט נתונה לכל בתי המשפט בארץ.

במחלוקת זו, אני מצדדת בגישה השנייה.

יפים לעניין שלפנינו דבריה של כב' השופטת נאות פרי בבש"א 22199/04 הדקה ה- 90 נ' חליווה ואח':

"... הנתבעת משקיעה מאמצים לקשור עסקאות טלפוניות עם לקוחות המצויים בכל רחבי הארץ ולאו דווקא עם כאלו אשר יכולים לסור פיזית למשרדיה, כפי שהיה נהוג לפני שנים. נראה כי בנסיבות אלו, שעה שמטרת הנתבעת לפרוץ את הגבולות המקומיים, לא ראוי להעלות טענות בדבר סמכות עניינית...".

דברים אלה מקבלים משנה תוקף, נוכח הגישה הרווחת בפסיקה ולפיה, אין לייחס משמעות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית במדינה קטנה כמו מדינתנו (ראו דבריו של ד"ר שלמה לוין בספרו "תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד", הוצאת תשנ"ט-1999, בעמ' 96).

גם דעתי היא, כי בנסיבות המקרה שלפנינו בהן המבקשת משווקת את העסקאות באמצעות הטלפון והאינטרנט על מנת להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ, היא אינה רשאית להגביל את ציבור המתקשרים עמה, מבחינת הסמכות המקומית, אך למקום משרדיה הרשום.